טאי – גדול
צי' או גי' – חסר גבול- קצה, קצוות
צ'ואן – אגרוף, לחימה, אומנות לחימה, שליטה.

טאי צי' צ'ואן - האגרוף של הגבול הגדול "הקצה הנשגב של האין סוף".
הטאו הנצחי, היין והיאנג שלובים.

המילה צו'אן פירושה "אגרוף" או "שיטת לחימה", ובכך ניתן להגדיר את הטאי צי' צו'אן בפשטות כשיטה העילאית הסופית לאגרוף או אומנות לחימה. צואן פרושו גם שליטה. שליטה עצמית ושליטה במשתנה. הטאי צי' צואן לפי כך, ניתן לעוד הגדרה " השיטה העילאית לשליטה עצמית בכל מצב שהוא.
הטאי צי' צ'ואן היא אמנם אומנות לחימה סינית, אך השורשים לוקחים אותנו למקורות רחוקים – להודו.
נזיר בודהיסטי בשם בודיהידהארמה ,במאה השישית [ בשנת 500 לערך] רצה להפיץ את תורתו של הבודהה, האיש שזכה להארה, ברחבי היבשת. נדד ונדד, חצה את ההימלאיה והגיע לסין. היות והאיש היה בנו של המלך ומקורב לאנשי החצר,יצא לו ללמוד אומנויות לחימה בהודו אצל אמן ידוע באותה תקופה. בודהידהארמה,שנקרא גם דא מו או טא מו, התמקם במקדש שאולין בצפון סין, שם החל ללמד סוטרות בודהיסטיות את האנשים שהתקבצו סביבו. נזירים הצטרפו למסדר והמנזר גדל.
מדיטציה הייתה המפתח ללימודים ונחשבה לכוח שיפתח דלתות נעולות רבות בהתפתחותם של הנזירים לקראת השלב של היותם אדונים לעצמם.
טא מו ראה שבריאות תלמידיו מתרופפת, החליט להעיר את הכוחות הרדומים בתודעה ולהפוך ידיים לסכינים וזרועות למגנים. וכך במקדש שאולין, נוצר האגרוף הצודק והפך ללימוד חובה במקדש.
כאשר נזיר הגיע לרמה גבוהה של שליטה פנימית בכל המקצועות שבהם היה עליו לשלוט במנזר, הוא נחשב אמן קונג פו. המונח קונג פו הידוע לכולנו, פירושו התפתחות פנימית ושליטה כמו נגינה בכלי מוסיקלי, כמו במחול או כל התמחות אחרת.
כיום, השימוש העממי במונח קונג פו, הפך לשם נרדף לאומניות לחימה סיניות שבהם התאמנו הנזירים וניתן לייחס אותו גם לאומניות לחימה אחרות כמו טאי צי' צואן, שינג אי, קראטה, גו'דו, ועוד.

המקורות מייחסים את פיתוח הטאי צי' לנזיר בשם צ'נג סאן פנג.
שחיי במאה ה 12.הוא ייסד ופיתח את האסכולה הרכה של האגרוף.

מסופר שצ'נג סאן פנג חי הרבה שנים במערה והתבונן. הוא התבונן בטבע, הוא התבונן בעצמו, והוא התבונן באדם.
יום אחד, מספרת האגדה, חזה בקרב בין אגור לנחש - ישב הנזיר והתבונן וראה שכל זמן הקרב בעצם לא קורה כלום, מה זאת אומרת כלום,אף אחד לא מנצח,
זה מתקיף ההוא נסוג, ההוא מתקיף והשני נסוג וכך לאורך זמן ממושך, עד שהבינו החיות "שאין עם מי לדבר" וכל אחד הלך לדרכו.
הנזיר שישב והתבונן, הבין שכל תנועת התקפה של האחד, השני מגן וחוזר חלילה הוא הבין את התועלת שבכניעה, בכפיפות וברכות, ולא הפגנת כוח שרירים גדול המתנגשת עם הטבע ועם המדיטציה, לכן הקים בית ספר למדיטציה ולאמנויות לחימה רכות.
אחרי צ'אנג סאן פנג, תולדות הטאי צי' מעורפלות מעט. התורה עברה מדור לדור , ממורה לתלמיד ממשפחה למשפחה.
יש מספר זרמים או שיטות עיקריות של טאי צי' צו'אן בימנו- שיטת צ'ן, יאנג ושיטת וו,
יש עוד מספר דיי גדול של שיטות שהיו ועדיין מתורגלות, אך הם פחות מפורסמות וידועות.